[CrazySmuff]

היי קלודין !

רציתי להודות לך על הכתבה של שברי המאמץ.
אני חושב שהיה לי כזה כשהייתי בצבא. מהסוג החמור כמובן. אני סבלתי מזה המון זמן פשוט מחוסר ידיעה.
היתה לי דלקת חמורה בכף הרגל שהתחילה מתישהו בעיקבות מאמץ. כמובן שלקח נצח להשיג תור לרופא אורטופד והחמור ניפנף אותי ושלח אותי לעשות מדרסים.
זה עזר במקצת אבל לדלקת לקח משהו כמו שנה ויותר עד שעברה באופן מוחלט.

האמת שגם אני הייתי קצת טמבל כי למרות שהצקתי לרופאים - לא הצקתי דיי. זה ממש מרגיז שבצבא מי שלא מדמם באופן חמור או מתעלף לא מקבל טיפול רציני. הטיפול לרוב הוא פרופורציונלי לכמות הרעש והתלונות שהחולה משמיע. פשוט שיטה גאונית. מי שלא מתלונן הרבה נשלח הביתה עם אקמול.

מאז, לפעמים הנפיחות ברגל היתה חוזרת בעיקבות מאמץ. עכשיו אני אדע איך לשמור עליה.

תודה רבה

[claudine]

שבת שלום לכולם!

ראשית אני רוצה לאחל שנה טובה, וגמר חתימה טובה לכל קהילת ליונטוורק.

הקדמה:

אנו בעיצומו של הסתיו, ומאחוריינו ראש השנה, ויום הכיפורים, ובשבוע הבא נחגוג את חג הסוכות.
גם החורף קרב ובא, ואיתו גם מחלות החורף האופייניות לעונה זו.
אני הגיש סקירה על מספר מחלות חורף השכיחות ביותר לעונה זו.
את השפעת כבר הזכרנו, אז נמשיך הלאה למחלות הבאות, הקשורת לדלקות בדרכי הנשימה.


דלקות בדרכי הנשימה העליונות

דלקות של דרכי הנשימה העליונות, הם אחד מסוגי הזיהום הנפוץ בותר.
רוב הדלקות הללו מוגבלות לאזור הלוע, האף, ואינן מערבות את הריאות, ומסתיימות בנזלת, שיעול, ולעיתים חום.
משך הזמן מהתחלת התחלואה, ועד להחלמה נע בין 7-9 ימים, למרות שהוא יכול להיות ממושך יותר.
סוג זה של דלקות יש נטיה לעונת החורף.

הסימנים של דלקת בדרכי האוויר העליונות

אף נוזל, שיעול, אף חסום וגדוש, כאב ראש, כאב גרון או הרגשת אי נוחות בגרון, חוסר תיאבון, וחום.
כל אחד מהסימנים הללו, או שילוב שלהם יכול להופיע בדלקת של דרכי האוויר העליונות.
התופעות נגרמות עקב, פעילותם של וירוסים שונים בריריות מערכת הנשימה העליונה, הכוללת את האף והלוע.
המנגנונים הספיציפיים הגורמים לנזלת עדיין אינם ברורים לגמרי, אך בכללית מדובר בנזק רקמתי המשנה את פעילות התאים, ומביא לשלל התופעות שפורטו.
אין הבדל משמעותי בין איכויות הנזלת השונות.
למשל: בזיהום של וירוס המכונה רינו-וירוס שהוא אולי הוירוס השכיח ביותר בדלקות הללו, הנזלת מתחילה כנוזל צלול ההופך לעכור-(מוגלתי). אך ללא כל מעורבות חיידקית, כלומר: אין אפשרות לדעת לפי צבע הנזלת במה מדובר, הן חידקית והן וירוסים יכולים להביא לאותה תוצרה של הפרשה נזלתית.
ברור שמתן אנטיביוטיקה בגלל נזלת מוגלתית, הינה פעולה שאין מצידה שום תועלת.
ברוב המקרים, וכרגיל אנטיביוטיקה שלא לצורך רק מזיקה.

קיאה נעימה

[claudine]

שיעול

באופן כללי קיימת סיבה לשיעול, ולא תמיד נבחר לדכא אותו.
זהו מנגנון פיזיולוגי טבעי וחשוב, שבעזרתו הריאות מסלקות זיהומים וגופים זרים החוצה.
אירועים של שיעול מתלווים לעיתים קרובות למצב של נזלת וליחה.
שיעול ניגרם ממגוון מצבים כגון: אסתמה, גוף זר בדרכי האוויר, דלקת ריאות, ןעוד.
ישנו מצב של שיעול יבש, ושיעול רטוב- (שיעול הגורם להפרשת ליחה , וכזה שאינו).
יש מספר מחלות קטן שבהן יש לשיעול מאפיינים מיוחדים כגון: סטריטור, ושעלת.
הבדלה נוספת היא בין שיעול לילי, ושיעול במשך היום.
שיעול לילי נפוץ יותר באסתמה, אך גם עקב זליגת ליחה במורד הגרון בחולים עם נזלת השוכבים על גבם.
שיעול לילי אינו שונה במאום משיעול יומי(ההנחה שלא מדובר באסתמה כמובן), ואינו דורש טיפול שונה כלומר: אינו דורש טיפול כלל ברוב המקרים, כמובן שיש לוודא שהשיעול אינו מרמז על דלקת ריאות או מחלה אחרת שאינה ויראלית.
שיעול הינו רפלקס שמטרתו לפנות את דרכי האוויר מהפרשות או גופים זרים, יש להבין שהשיעול גם אם הוא טורדני ומציק, נועד הוא לצורך ביצוע פעולה חשובה.
מסיבה זו מניעת שיעול במיוחד בילדים צעירים, אינה פעולה הכרחית, ויש להבין שהרצון הטבעי לדכא את השיעול עלולה להביא יותר נזק מתועלת.
במידה והשיעול הפך למטרד שלא מניח ולא עובר, רצוי לגשת לקבלת יעוץ רפואי, ולנסות לאתר את שורש הבעיה ולהתאים טיפול ספציפי.

גורמים לשיעול

הגורמים לשיעול יכולים להיות זיהומים, בדרך כלל ויראלים של דרכי הנשימה, רגישות יתר של דרכי הנשימה כמו אצל: אסתמתיים, נזלת או ליחה המגרות את דרכי הנשימה.
שיעול מתמשך לעיתים הוא סימן למחלה כרונית של דרכי הנשימה או הלב. הוא יכול להיגרם ממחלות דלקתיות של דרכי הנשימה.
פעמים רבות שיעול אצל ילדים, הוא הרגל ולא קשור למחלה.
מצבים נפשיים כגון: דאגנות יתר, כעס, ועצבנות יכולים ליגרום לשיעול.
תזונה שומנית, ומוצרי חלב מגבירים את ייצור הליחה בגוף וגורמים כך לשיעול.
באם השיעול הוא יבש או רטוב, יש לגלות את הגורם לו, ולטפל במקור הבעיה.

קריאה מהנה

[claudine]

הקדמה

דלקת סינפונות, היא שם כללי שניתן לתיאור במצבים בהם יש ציפצופים או חירחורים עדינים בריאות, מבלי שיש אבחנה של אסתמה, או מחלה כרונית אחרת.
מדובר בד"כ במחלה ויראלית שגורמת לגירוי של הסינפונות. הוכח כי גם מחלות אלה ישנו מרכיב דלקתי.


דלקת סינפונות - BRONCHITIS


ברונכיטיס היא דלקת של הסינפונות-(bronchi). אלה הם דרכי הנשימה המחברים את קנה הנשימה לריאות.
היא נגרמת בעיקר ע"י חיידק שהשכיח הוא מיקופלסמה.
ברונכיטיס יכולה להיות אקוטית(חריפה) או כרונית.
בברונכיטיס המחלה מתבטאת בשיעול, ייצור ליחה, ולעיתים ציפצופים וקוצר נשימה.
ברונכיטיס אקוטית נגרמת ע"י וירוסים או חיידקים, ומתבטאת בשיעול, בליחה, ייצור ליחה, ציפצופים, היצרות, וקוצר נשימה.
השיעול הוא הסימפטום השכיח בברונכיטיס.

הטיפול

הטיפול הוא אנטיבוטיקה מסוגים שונים ובהם רוליד.


קריאה מהנה

הודעה זו נערכה על ידי claudine: 11 אוקטובר 2008 - 18:59

[claudine]

ברונכואקטזיס

היא התרחבות של הסינפונות או ההסתעפויות שלהן.
המצב יכול להיות מולד, להיגרם כתוצאה מזיהום -( חצבת, שעלת), או כתוצאה מחסימה כלשהו-( גידול, גוף זר).
מחלה זו יכולה להתבטא בשיעול, בליחה מוגלתית, ובדם.
האבחנה נעשת לפי תמונה הקלינית ובדיקות הדמייה.

טיפול

הטיפול בה כולל: אנטיביוטיקה, פיזיותרפיה, ולעיתים ניתוח.

קריאה מהנה

[SyCo!]

תודה רבה על המידע!

דבר אחד שלא הבנתי, בקשר לברונכיטיס - מה הכוונה בציפצופים?

[claudine]

ברונכיוליטיס

היא דלקת של דרכי הנשימה הקטנות בריאות - סינפונות-(bronchioles).
עקב הזיהום מתים תאים ונוצרת ליחה, ואלה סותמים את הסינפונות, מה שמונע מעבר אוויר אל הנדיות.
המחלה היא נגיפית(ויראלית) הנגרמת לרוב מהנגיף RSV.
הדלקת מתפרצת בד"כ בחורף, ותוקפת בעיקר תינוקות בגיל חודש עד שנתיים.
ברונכיוליטיס היא גם הגורם העיקרי לאישפוז במחלקות הילדים בתקופת החורף.
חלק גדול מהתינוקות שחלו במחלה נגיפית זו, ממשיכים לסבול מציפצופים, וקוצר נשימה, ואין כללים ברורים מתי להתייחס לכך כאל אסתמה.
באחרונה נכנס לשימוש חיסון המונע זיהום בברונכיוליטיס מ- RSV, מדובר בחיסון יקר, והוא ניתן רק לקבוצה מצומצמת של פגים בסיכון, ותינוקות עם מומי לב.

הסימנים

חום, שעול, קוצר נשימה, חוסר תיאבון, ולרוב גם נזלת.


הקשר בין דלקת סינפונות לאסתמה

במחקר שנעשה מצאו החוקרים, כי ברונכיוליטיס נגיפית בגיל הרך שהצריכה אישפוז, מלווה בשיעור גבוה של התפתחות אסתמה, ורגישות אלרגית בגיל שבע וחצי.
ממצאים אלה לטענת החוקרים, תומכים בקשר ברור שבין ברונכיוליטיס לאסתמה.
כמחצית מהתינוקות עוברים לפחות אירוע אחד של ציפצופים וקוצר נשימה בשנים הראשונות לחייהם, רק בשליש מהם הסיבה תתברר בהמשך כאסתמה.

יש שלוש אפשרויות:

1. שברונכיוליטיס נגיפית גורמת להתפתחות אסתמה.
2. או שהיא בעצם ההתקף הראשון של אסתמה שהתעורר, עקב זיהום נגיפי.
3. או שילוב של שתי האפשרויות .

לתינוקות הסובלים בינקותם מברונכיוליטיס נגיפית, סיכוי גבוה להמשיך לסבול מתסמינים.
זיהוי מוקדם של המחלה, יכול להביא לטיפול מתאים, והימנעות ממתן תרופות, וטיפולים מיותרים אחרים.
מחלה זו יכולה ליגרום לקשיי נשימה קשים . מקרים קלים לא מצריכים טיפול, במקרים חמורים מטופלים במתן חמצן.
תינוק החולה בברונכיוליטיס, חייב להיות במעקב רפואי צמוד, ולכן רובם מאושפזים בבתי חולים.
באישפוז יטופלו הילדים ע"י חמצן במידת הצורך, וכן באמצעות תרופות מורידות דלקת, והפרשות מדרכי הנשימה, ומרחיבי סינפונות.


קריאה מהנה

[CrazySmuff]

claudine, על Oct 11 2008, 15:55, כתב:

....
אין הבדל משמעותי בין איכויות הנזלת השונות.
....

ועל זה נאמר - סמארק שמח !
סתם סתם...

תודה רבה קלודין ! זה היה מאוד מעניין.

שיהיה לך חג שמח

[claudine]

דלקת גרון - דלקת שקדים - (אנגינה)

דלקת גרון היא אחת מהמחלות הנפוצות ביותר בעיקר בעונת המעבר והחורף, שהיא עונת השפעת.
דלקת גרון הוא מצב דלקתי של הלוע, הניגרמת ע"י נגיפים-(וירוסים) או חיידקים(בקטריות), ובאות לידי ביטוי באמצעות דלקת שקדים.

דלקת גרון נחלקת לשני סוגים על פי הגורם לדלקת.

1. דלקת גרון חיידקית- ניגרמת בעיקר ע"י חיידק הניקרא סטרפטוקוקוס.
2. דלקת גרון ויראלית- ניגרמת ע"י נגיפים( וירוסים).

החיידקים או הוירוסים פולשים אל תוך הגוף באמצאות טיפות רוק של אדם חולה בזמן שיעול, או נשיקה, או במקום סגור וצפוף ולא מאוורר, הם חודרים וניצמדים אל התאים של רירית חלל הלוע והשקדים ומתרבים בתוכם.
תהליך זה מעורר את תגובת הגוף באמצעות מערכת הגנה שהיא מערכת החיסון המורכבת מתאים לבנים, שתפקידם ליתקוף ולהרוג פולשים זרים.

ביטוי לתהליך זה ניקרא דלקת שמאופיינת: בהופעת אודם, תפיחות , רגישות, כאב, חום מקומי.

* החום המלווה דלקות גרון, כלומר: חום מעל 37,7 מעלות צלסיוס, היא למעשה תגובת הגנה של הגוף מפני הזיהום.
* חום גבוה מחזק את מנגנוניי ההגנה של הגוף.
* רעידות-(כיווץ שרירים)המלווה את החום, מגבירות את ייצור החום.
* הזעה כללית המלווה את החום הוא מצב בו הגוף מעוניין להיפטר מעודף החום.

קשה מאוד לאבחן בין דלקת גרון חיידקית לנגיפית, והסיפטומים דומים מאוד.
ניתן להבחין בין שני הסוגים ע"י ספירת דם, ומשטח גרון.


דלקות גרון - שקדים נגיפים(ויראליות)


90% מדלקות הגרון הן ויראליות, ונגרמות ע"י וירוסים שונים של מחלת השפעת, ומשתנים כל שנה.
בדלקת גרון ויראלית ניתן לרוב לתפקד.
דלקת גרון נגיפית אינה מסוכנת, ולרוב חולפת מעצמה.

תסמינים

הרגשה כללית רעה, חום גבוה, כאב גרון, וקושי בבליעה, נזלת, צרידות, כאב ראש, נפיחות בבלוטות לימפה, אודם בגרון, נקודות או קרום לבן על פני השקדים-(פחות נפוץ מאשר בדלקת גרון חיידקית).

וירוסים מסויימים גם הם יכולים ליגרום לדלקת גרון, ולבלוטות לימפה נפוחות, ולהיות סימפטום ראשון למחלת הנשיקה.
בדרך כלל הסימפטומים יותר קלים, ולא מצריכים טיפול מיוחד.
במקרה ומתבלבלים בין מחלת הנשיקה ובין דלקת גרון חיידקית ונותנים אנטיביוטיקה, החולה יפתח בדרך כלל פריחה.


דלקות גרון - שקדים חיידקית

10% מדלקות השקדים החיידקית ניגרמות ע"י משפחת חיידקי סטרפטוקוקוס, מספר זנים המחולקות לקבוצות A, B, C, D , שהמסוכן והשכיח ביותר הוא סטרפטוקוקוסמקבוצת A , משום שחיידקים אלה יכולים להיות זרז למחלה אוטואימונית בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את הרקמות הבונות את הגוף, וכך פוגעות במסתמי הלב, בכליות, ובפרקים.
דלקת חיידקית שאינה מטופלת, עלולה ליגרום לסיבוך הניקרא קדחת שיגרון - RHEUMATIC FEVER המתבטא: בפגיעה בפרקים, בלב, ובכליות.
כשחיידקי הסטרפטוקוק תוקפים את קרום הלב, הם גורמים לדלקת מהירה של מסתמי הלב, ומשם הדלקת יכולה לעבור לכל הלב, וליגרום לדלקת בקרומי הלב שמהווה סכנת חיים, לדלקת פרקים, או לפגוע בכליות וליגרום לאי ספיקת כליות.

תסמינים

הרגשה כללית רעה, חום גבוה, כאב גרון, במיוחד בשעת בליעה-( קושי בבליעה), כאב ראש, בלוטות לימפה צוואריות מוגדלות ורגישות, שקדים מוגדלים ואדומים עם נקודות לבנות או מעיין קרום לבן, ומשטח גרון חיובי.

10% - 25% מהאוכלוסיה הם נשאי סטרפטוקוק מסוג A .
אדם שהוא נשא של של החיידק, אינו מהווה סיכון לדלקות גרון חוזרות, או לסיבוכים כגון: קדחת השיגרון, הנשאים עלולים להדביק אנשים הנימצאים במגע צמוד, או ליגרום לאבחנה מוטעת במקרה של דלקת גרון נגיפית.

סיבוכים של דלקת חיידקית


יכולים להיות סיבוכים מקומיים כגון: מורסה מסביב לשקד, דלקת מכסה הגרון, שנייהם מחייבים אישפוז.


סיבוכים מערכתית של דלקת גרון חיידקית

קדחת השיגרון, סקרלטינה-(שנית).

משטח גרון הוא הבדיקה שנועדה לזהות חיידקי סטרפטוקוק.

יש שני סוגי בדיקה

1. תרבית לוע שבה זיהוי החיידק נעשה לאחר 24-72 שעות.
2. משטח גרון מהיר - שיטה לזיהוי מהיר של החיידק, פחות רגישה מתרבית לוע.

הטיפול בדלקת גרון

1. מנוחה - לשכב במיטה ולתת לגוף לנוח, ולהלחם במחלה.
2. צריכה מועטה בקלוריות - לא יותר מ-1000 קלוריות ביום, לא להעמיס על הגוף.
3. צריכה של כמויות גדולות של נוזלים, עדיף נוזלים צלולים, מים, מרקים, ותה צמחים.
4. הגבלת סוכרים.
5. נוגדי כאבים - כגון: (אקמול, נורופן, אדוול), כדורי מציצה המכילים חומר מאלחש ומחטא- (קל גרון, סטרפסילס), הכי טוב לקחת כוס מים מהברז, לערבב עם כפית מלח ורבע כפית סודה לשתיה ולגרגר.
6. טיפול אנטיביוטי - בדלקת גרון ויראלית הטיפול באנטיביוטיקה אינו יעיל, התרופה נועדה לפעול נגד חיידקים ולא נגד נגיפים.

כשמדובר בדלקת גרון חיידקית כלומר: כאשר ישנו חשד גבוה או זיהום חיידקי מוכח, ישנה התוויה לטיפול אנטיביוטי נגד החיידק.
הבחירה היא פניצילין-(ראפאפן, או מוקסיפן), במידה וקיימת רגישות לפניצילין, נהוג לטפל באריתרומיצין.
משך הטיפול המומלץ הוא 10 ימים, ולחזור על משטח גרון.
חשוב לטפל בכל דלקת גרון סטרפטוקוקאלית בכדי למנוע סיבוכים.

דלקות שקדים חוזרות

במקרים בהם דלקות שקדים חוזרות במספר מופעים, יש לאבחן את מחולל הדלקת.
בדלקת שקדים ממקור חיידקי יש לטפל באמצעות אנטיביוטיקה, ולוודא העלמות החיידק לאחר הטיפול ע" משטח גרון חוזר.
במקרים והטיפול אינו מצליח, יש לבדוק נשאות חיידק סטרפטוקוקוס גם ליתר אנשי המשפחה.
ניתן לטפל במקרי נשאות סטרפטוקוקוס באמצאות טיפול אנטיביוטי.


קדחת השיגרון - RHEUMATIC FEVER

היא מחלה דלקתת שפוגעת בכמה איברים בגוף, פרקים, לב, עור, כליות, ואפילו מוח.

הסיבה

דלקת גרון הניגרמת ע"י חיידק הסטרפטוקוקוס בטא המוליטי מקבוצה A.
המחלה מופיעה שבועיים עד שלושה לאחר דלקת גרון חיידקית.


קריאה מהנה

[claudine]

ציקו

ציפצופים, הכוונה היא שזה נשמע משהו בדומה לשריקות.

הודעה זו נערכה על ידי claudine: 11 אוקטובר 2008 - 23:51

[SyCo!]

אלוהים ישמור, כמה חיידקים/וירוסים/דלקות וכו' יש...!
תהיו בריאים!

ציטוט

דלקת גרון חיידקית- ניגרמת בעיקר ע"י חיידק הניקרא סטרפטוקוקוס

אחח סטרפטוקוקוס... חבר טוב שלי!
נדמה לי שפעם איזה רופאה אמרה לי שאני נשא, אבל אני לא סגור על זה.

בקשר לציפצופים, זה קורה כל הזמן, תוך כדי נשימה? נשמע שזה יכול להוציא בנאדם מדעתו...


תודה רבה על ההשקעה והמאמרים המעניינים.

[claudine]

אסתמה (גנחת הסינפונות , קצרת)


אסתמה היא מצב מתמשך של דלקת כרונית בדפנות דרכי הנשימה הגדולים והקטנים-הסינפונות והסינפוניות -(הן הצינורות המובילים אוויר אל הריאות ומחוצה להן), הנגרמת ע"י מספר גורמים המשפיעים זה על זה.
מהלך המחלה מתאפיין בתקופות שקטות, המופרעות ע"י אירועים חריפים הנקראים התקפים.
התקף אסתמתי מתבטא: בשיעול, קושי בנשימה ואפילו מצוקת נשימה.
השיעול בתחילת ההתקף הוא יבש וקצר בד"כ, ובהמשך הופך להיות שיעול רטוב עם ליחה, שיעול לפנות בוקר, אחר צחוק או בכי, וכן לאחר מאמץ גופני אופייני מאוד.ההתקף האסתמתי תלוי לעיתים קרובות בחשיפה לחומרים שונים העלולים לגרום לתגובה של דרכי הנשימה, מאחר וחומרים אלו גורמים לתגובת רגישות-(אלרגיה) של הגוף הרי הם אלרגנים, חומרים שונים הנישאפים לדרכי הנשימה, כמו גם דברי מאכל שונים, וכן גורמים פיסיקלים גורמים להופעת התקף.
שתי תגובות עיקריות לחומרים אלו:
האחת: התכווצות השרירים הנמצאים בדופן דרכי הנשימה.
השנייה: הפרשת יתר של ליחה ע"י תאים ובלוטות בדפנות דרכי הנשימה, דבר הגורם לחסימה נוספת והיצרות קוטר חלל דרכי הנשימה.
כתוצאה משתי תגובות אלו לחומר המגרה, נוצר צימצום מעבר האוויר בדרכי הנשימה.
הצימצום במעבר האוויר בדרכי הנשימה הוא הבסיס לקושי הנשימתי המתבטא בציפצופים, בשיעול, וכמובן במצוקה נשימתית עקב הקושי במעבר האוויר בדרכי הנשימה החסומות.
תופעה זו ניקראת תגובתיות-יתר של דרכי הנשימה והיא מאפיינת את האסתמה.
בדרך כלל מופיעה אסתמה לראשונה בגיל הילדות, אך לעיתים יכולה אסתמה להתרחש לראשונה בגיל מבוגר.
כאשר מתרחשת אסתמה בגיל הינקות מכנים לעיתים את המחלה ברונכית ספסטית-(SPASTIC BRONCHITIS).

הסיבות להופעת המחלה

הרקע להתפתחות אסתמה הוא גנטי, ידוע על מספר גנים האחראים ליצירה של חומרים, או בקרה על פעילות החומרים המעורבים בהתפתחות התהליך האסמתי.
הדלקת הכרונית המאפיינת מחלת אסתמה ניגרמת ע"י תהליכים המערבים הן את פעילות מערכת החיסון, והן את פעילותם של תאי עצב, פעילות משולבת זו משפיעה על התנהגות דרכי הנשימה בזמן חשיפה לחומרים שונים.
בניגוד לדעה שהייתה רווחת לפני כ-50 שנה, אסתמה איננה מחלה פסיכוסומטית.

גורמי הסיכון למחלה

מה הם הגורמים המעלים את סיכון הילדים לחלות במחלת האסתמה?

1. גורם הסיכון החשוב ביותר הוא רקע משפחתי-גנטי של אסתמה בעיקר של האם.
2. עישון סיגריות סביבתי-עישון ע"י האם, הן בתקופת ההריון והן לאחר הלידה, מביא לעליה בשכיחות אסתמה בילדים, עישון האם בתקופת הריונה עלול לגרום להתפתחות לקויה של הריאות.
3. פגים שנולדו טרם זמנם חשופים יותר למחלה-לידה טרם זמנה איננה מאפשרת הבשלת הריאות באופן מלא בתוך הרחם. פגים שלאחר לידתם שנזקקו להנשמה מלאכותית או חמצן, פגים ויילודים שנחשפו לזיהום בדרכי הנשימה, וכן תינוקות בשלים שהראו מצוקה עוברית הגורמת לקיום מי שפיר מקוניאלים-(מלוכלכים) ושאיפה שלהם לדרכי הנשימה, חושפים את דרכי הנשימה לתגובתיות-יתר ולשכיחות יתר של אסתמה.
4. חשיפה לקרדית אבק הבית.
5. חיות מחמד פרוותיות- לגבי נוכחותן של חיות מחמד עם פרווה, יש כיום חילוקי דעות האם הן מהוות גורם סיכון או דווקא גורם מחסן כנגד הופעת אסתמה בעתיד.
6. נוכחות תיקן אמריקאי-(גו'קים) בבית.

גורמים המעוררים התקפי אסתמה חריפים

1. עשן סיגריות.
2. גורמים פיזיקליים- מאמץ גופני, צחוק, בכי.
3. שאיפת אוויר קר.
4. הרחת ריחות חזקים או חומרים נדיפים אחרים.
5. חשיפה לזיהום אוויר בריכוז גבוה.
6. שינויים קיצוניים במזג האוויר.
7. חשיפה לאלרגניים הנישאים ברוח כגון: אבקנים השכיחים במיוחד בתקופת הסתיו והאביב.
8. חשיפה לנבגים של פיטריות עובש, פיטריות אלו שכיחות במיוחד בבתים באזורים עם לחות גבוהה, ובבתים בלתי מאווררים.
9. זיהומים נגיפיים-(וירוסים) בדרכי הנשימה העליונות.
10. אכילת מוצרי מזון הגורמים תגובה אלרגית ייחודית בילד הרגיש לחומרים אלו כולל: צבעי מאכל (חלב פרה גורם לתגובות אלרגיות רק באותם ילדים ומבוגרים להם תגובה אלרגית ספציפית, ורגישות ידועה לחלבון חלב הפרה, או מרכיבים אחרים בו. בניגוד למקובל, חלב פרה איננו מעורר הפרשת יתר של ליחה באנשים שאינם אלרגים לחלב פרה).
11. מצבים הורמונליים כגון: הריון, הנקה, קדם-וסת, נטילת גלולות למניעת הריון, מחלות בלוטות המגן.
12. מצבי לחץ נפשי.

טיפול

הטיפול התרופתי באסתמה:


הטיפול התרופתי באסתמה נועד להקל על סימני המחלה, ולימנוע הישנות התקפים לאורך זמן.

ניתן לחלק את הטיפול התרופתי לשתיים:

1. תרופות שנועדו ליגרום להרחבת דרכי הנשימה-(מרחיבי סינפונות), והקלה זמנית על סימני המחלה,והן ניתנות בד"כ ע"י שאיפה ישירה לדרכי הנשימה באמצעים שונים, טיפולים אלו הינם קצרי טווח, ונועדו להקל על סימני ההתקף החריף.
תרופות אלה נועדו לשימוש לתקופות ארוכות, וכן חובה להוסיף להן תרופות נוגדות דלקות.
2. תרופות נוגדות דלקות ניתנות במגוון דרכים, ניתן לתיתן בשאיפה ישירה לדרכי הנשימה, במתן דרך הפה(ע"י כדורים או סירופ), ובמקרים מסויימים וקשים אף בהזרקה ישירה לתוך הווריד.
ישמם תרופות רבות המונעות דלקת, עם יכולת פעילות מגוונת על פי אופיין.
ילדים הסובלים מאסתמה חייבים להיות מטופלים בטיפול קבוע מונע -דלקת, פרט לאותם ילדים הסובלים מהתקפים קצרים וקלים ואף זאת רק לעיתים רחוקות, היכולים לקבל טיפול רק בעת ההתקפים.
הרופא המטפל או המומחה הוא אשר יקבע את סוג ומינון הטיפול המונע, וחובת ההורים לתת את הטיפול בקפידה.
חשוב לזכור שהטיפול הקבוע הינו מונע-דלקת, ואילו מרחיבי-הסינפונות קצרי הפעולה הניתנים להקלה,נועדו לתקופת טיפול קצרה בלבד.

טיפול שאיננו תרופתי במחלת האסתמה

1. פעילות גופנית תמיד מומלצת, הפעילות הגופנית המומלצת ביותר, כיוון שאיננה גורמת להפרעה בנשימה היא שחייה.
2. פעילות גופנית מסוג יוגה גם היא יכולה לתרום לשיפור תיפקוד הריאות.
3. לאוהבי המוסיקה יכולה להועיל נגינה בכלי נשיפה.
4. מומלץ להישאר זקוף במשך שעה לאחר הארוחות.

איך ניתן למנוע התקפים במחלת האסתמה

פרט לטיפול התרופתי, חובה לסובלים מאלרגיה או אסתמה לשמור על אווירה סביבתית נקייה מאלרגנים ככל האפשר.

1. יש להסיר מהבית בכלל ובחדרי השינה בפרט את כל האביזרים הקולטים אבק בית ומהווים מרחב מחייה לקרדית אבק הבית (שטיחים, בובות עם פרווה, וילונות כבדים, ספרים ישנים, וכ"ד).
2. יש להקפיד על איוורור נאות של הבית על מנת לימנוע היווצרות פיטריות עובש.
3. יש להקפיד על שהייה בחדרים מאווררים(חלון פתוח גם בחורף וגם בלילה).אוויר קר אינו גורם לעליה בשכיחות מחלות ריאה ודרכי הנשימה.
4. לגבי חיות מחמד- נטוש כעת ויכוח בספרות הרפואית האם הן מועילות או מזיקות. עד להכרעה בויכוח לא נינקוט עמדה. בילדים בהם הוכחה אלרגיה לחיית בית כלשהי יש מקום להרחיקה מהבית.
5. הימנעות מחשיפה למאכלים הידועים כגורמים לאלרגיה, המאכל האלרגני ביותר הוא בוטנים, ולכן מומלץ להימנע מאכילת מאכלים המכילים בוטנים או חמאת בוטנים כמו במבה. צבעי מאכל עלולים גם הם לעורר תגובות אלרגיות, ויש להימנע עד כמה שניתן מאכילת מוצרי מזון המכילים צבעי מאכל.

סיבוכים

לאסתמה יש טווח רחב מאוד של ביטויים קלינים.
בכל מקרה של קושי בנשימה שאיננו מגיב לטיפול שהותווה ע"י הרופא המטפל, יש ליפנות לעזרה רפואית כדי למנוע סיבוכים.
ילדים הסובלים מאסתמה שאינם מקבלים טיפול מונע-דלקת יעיל, חשופים יותר להתפתחות דלקת ריאות, סיכוייהם להחלים מאסתמה פוחתים, ואיכות חייהם ניפגמת בעיקבות שיעול רב ביותר ובעיקר בלילה. יש הוכחות לכך שבמהלך התהליך הדלקתי מתרחשים שינויים בלתי הפיכים בדרכי הנשימה, ועל כן חשוב ביותר הטיפול המונע.

הפרוגנוזה - (מהלך המחלה)

הנתונים כיום מראים שכ-50% מהילדים הסובלים מאסתמה יחלימו לחלוטין.
הגישה הטיפולית החדשה הממליצה על טיפול מונע-דלקת תתרום לעליה בשיעור הילדים שיחלימו.

חשוב לזכור

אסתמה היא דלקת כרונית של דרכי הנשימה, וגם כאשר אין סימנים חריפים כמו: שיעול או ציפצופים, מתרחשת דלקת בדפנות דרכי הנשימה, ללא טיפול הנועד למנוע דלקת, גורמת דלקת זו לשינויים בלתי הפיכים בדרכי הנשימה, המונעים את פעילותן התקינה של הריאות גם שלא בזמן התקף אסתמתי חריף


קריאה מהנה

[claudine]

סינוסיטיס - דלקת גתות האף - (מערות האף)


הסינוסים הינם חללי האוויר(מעין מערה) הממוקמים באזור עצמות הגולגולת ובקידמת הראש.
החלק הפנימי של הסינוסים מצופה ברירית בדומה לרירית של חללי האף- (מערכת הנשימה), המפרישה כל הזמן ריר, שדואג לשמור מפני הדבקה במחוללי זיהומים שונים. כל חללי הסינוסים מתנקזים אל האף, ובחלק האחורי של האף קיים חיבור אל תעלת האוזן ואל הגרון. אף בריא הוא אף לח, ובמצב רגיל האף כל הזמן לח. כשאדם בריא ההפרשות הללו מחליקות אל הגרון ואנחנו בולעים אותן מבלי לשים לב.

קיימים ארבעה זוגות של סינוסים:

1. סינוסים מקסילריים -(גתות הלחי) ממוקמות מתחת לארובות העיניים משני צידהן - דלקת בסינוס זה תביא לכאב באזור שמתחת לעיניים, שיכול להיות מוקרן גם כלפי מעלה, לעבר המצח.
2. סינוסים פרונטליים-(גתות המצח) ממוקמים מעל העיניים - דלקת של סינוסים אלו גורמת לכאב ראש באזור המצח בחלק שמעל העיניים.
3. סינוסים אתמואידים-(תאי הכוורה) ממוקדים במרכז הפנים באזור שמאחורי האף - דלקת בסינוסים אלו מביאה לכאב באזור מרכז הפנים.
4. סינוסים ספנואידים- ממוקדים בתוך קופסת הגולגולת, מאחורי תאי הכוורה - דלקת בסינוסים אלו מביאה לכאב עורפי או לכאב ראש הממוקד במרכז הקודקוד.
בלסת התחתונה אין סינוסים.

תפקידי הסינוסים:

1. להפחית את משקל הגולגולת.
2. לתת תהודה לקול.
3. לחמם את האוויר שאנו נושמים, ולנקותו.

מהם הגורמים לסינוסיטיס:

סינוסיטיס היא דלקת או זיהום באחד או יותר מחללי הסינוסים, הנגרמת כתוצאה: מאלרגיה, או זיהום חיידקי , נגיפי, או פטיירתי, וגורמת לחסימת הניקוז של חלל הסינוסים.
מעצם מבנה הסינוסים יש סבירות גבוהה להצטברות של נוזלים שעלולה לעבור גם זיהום ולכן מתפתחת דלקת.


סינוסיטיס עלולה להופיעה בשתי צורות:

1. דלקת חריפה(אקוטית) - בה ניסתם המעבר(הניקוז) כתוצאה מהיווצרות מוגלה לאחר הצטננות או שפעת, ומופיעים כאבים.
2. דלקת כרונית - כאשר יש התקפים חוזרים של סינוסיטיס(2-3 התקפים בשנה, ויותר משנה אחת ברציפות), מצב שבו קיימת מוגלה בסינוסים כל הזמן.

דלקת סינוסיטיס חריפה מתפתחת בעונת השפעת ב-5% מהחולים ובאופן כללי, שכיחותה ב-4% מהאוכלוסיה. למרות שרוב מקרי הסינוסיטיס הם קלים 60% ויכולים לחלוף גם ללא טיפול.
יש לזכור את הקירבה של חללי הסינוסים למוח, ולכן הזנחת הטיפול במקרים בהם הוא נחוץ, עלולה להיות מסוכנת, ולהביא לסיבוכים.

נהוג לחלק את מחלות הסינוסים על פי שלושת הגורמים העיקריים:

1. מחלות זיהומיות(זיהום חיידקי או ויראלי) - הנגרמות בגלל סתימת המעברים של הסינוסים אל חלל האף.
5% מהדלקות הויראליות של דרכי האוויר העליונות(שפעת או הצטננות ממושכת) מסתבכות לסינוסיטיס.
הזיהום הויראלי של חלל האף או הגרון, גורם לנפיחות הריריות ולהפרשות מרובות הסותמות את פתח הניקוז של הסינוס, ההפרשות
אינן יכולות להתנקז, מזדהמות והופכות למוגלתיות.
תנאים של זיהום אוויר, מזג אוויר לח וריכוז גבוה של אבקנים באוויר מהווים קרקע נוחה להתפתחות אירועי סינוסיטיס, אצל חלק
מהאנשים, עישון מגביר אף הוא את הסיכוי להתפתחות סינוסיטיס.
2. חסימות וסתימות - של הפתחים המנקזים את ההפרשות מהסינוסים אל חלל האף, כמו: פוליפים(גיגול שפיר), שמכיל רירית טבעית
וצובר נפח עד שנוצרת חסימה, אלרגיה לדוגמא: גורמת להתנפחות של הרירית הטבעית ולנטיה לייצור פוליפים.
3. גידולים - גידול ברקמות, המצפות את חללי הסינוסים, השכיח ביותר הוא גיגול שפיר - פפילומה הפוכה, שגורם לחסימה ולסתימה של ניקוז הסינוסים אל האף, ולעיתים גם לדימומים מהאף. מצב כזה דורש כריתה.

התסמינים הנפוצים:

1. נזלת או גודש משמעותי באף.
2. הפרשות מוגלתיות, צהובות או ירוקות (לא שקופות ולא לבנות) מחלל האף.
3. הפרשות שזולגות מהפתח האחורי של האף ושהאדם בולע אותן.
4. כאבי ראש באזור הסינוסים(במצח, בצידי האף, ומתחת או מעל העיניים וגם בתוך העיניים).
5. עייפות, חולשה,או סחרחורת.
6. ייתכן יובש בפה, וריח רע.
7. נקישה עם האצבע מעל הסינוס הפגוע גורמת לכאב.
8. בכיפוף של הראש מטה,כאב ראש חד, ויש תחושה של מעין משקולת המושכת את הראש מטה.
9. כאב במבנים סמוכים לסינוס החולה כגון: כאבי שיניים לא ממוקדים בלסת העליונה, כאבים בארובת העין או באזור האף.
10. כאבים בעורף(לעיתחם נדירות).
11. שינוי בתחושת הריח והטעם.
12. חום אינו תופעה שכיחה במהלך סינוסיטיס, והוא קיים רק במיעוט מהמקרים.(חום וצמרמורת, בדר"כ מצביעים על התפשטות הזיהום מעבר לסינוסים).

בדר"כ סינוסיטיס היא מחלה שיכולה לחזור, ומופיעה בהתקפים.
כאבים בראש לא ספורדיים או ברקות אינם כאבי סינוסים, כאבים של הסינוסים לא בהכרח נובעים מסינוסיטיס. הם מוגדרים ככאלו רק במידה שהם קשורים לתנאים מסויימים, כמו נזלת באף או הפרשות שיורדות אל הגרון.
ההדבקה היא רק בשלב ההצטננות.
אין חיסון נגד סינוסיטיס.

איך יודעים שמדובר בסינוסיטיס ולא בשפעת:

1. כשהמחלה נמשכת יותר מ - 10-14 ימים(בנזלת מוגלתית ממושכת, לעיתים רק מנחיר אחד).
2. כשההפרשות מהאף סמיכות, וצבען ירוק או צהוב, בשפעת ההפרשה יכולה להיות סמיכה אך מימית או לבנבנה.
3. כשיש כאבים גם בשיניים העליונות.
4. כשיש ריח רע מהפה.
5. כשלמרות הנזלת ושאר הסימפטומים אין הטעטשויות.

טיפול:

למרות שמדובר במצב מעיק ולעיתים קרובות כואב, רוב מקרי הסינוסיטיס הם קלים וחולפים מעצמם ללא טיפול מיוחד. אולם למרות שלסינוסיטיס, כמו בכל מחלה בגוף, יש ריפוי טבעי, הוא יכול להיות מלווה בסיבוכים, וקיים גם סיכון שלא יתרפא.

בסינוסיטיס חריפה:

הטיפול הוא אנטיביוטי, עד להשגת שיפור, בדר"כ 5-7 ימים, חומרים מפחיתי גודש באף למשך 3-7 ימים, מומלץ לשטוף את האף בטיפות מי מלח, שתייה מרובה.ניתן להיעזר בכדורי אקמול.

בסינוסיטיס כרוני:

מתן אנטיביוטי לתקופה ממושכת של 3-6 שבועות, מפחיתי גודש למשך 4-7 ימים, קורטיקוסטרואידים להקלת הנפיחות של הריריות, פתיחת מעברי האוויר, ומניעת הישנות המחלה, שטיפות של הפה, שטיפות של חלל האף, ושתייה מרובה.

בסינוסיטיס על רקע אלרגי:

תרופות אנטי היסטמיניות שאינן גורמות לעייפות ולהרדמות. תרופות מקלות גודש, ומתן קורטיקוסטרואידים באופן מקומי, או כללי.

בסינוסיטיס על רקע פטרייטי:

טיפול אנטי פטרייתי.

ניתוח:

במקרים של סינוסיטיס חריפה, וקשה שאינה מגיבה לטיפול תרופתי, ניתוח אנדוסקופי להסרת המיכשולים בדרכי האוויר שבאף, רקמת עצם פגועה, ליחה מוגלתית, ועוד.


קריאה מהנה

[claudine]

סוגי הדם השונים שיש לבני הדם

למרבית האנושות יש אחד מארבעה סוגי דם הנקראים: O , A , B , AB .
סוג הדם ניקבע הודות למיבנים מיוחדים של סוכרים על פני קרומי התא של תאי דם אדומים.
למבני הסוכר האלה קוראים: אנטיגנים.
ארבעה סוגי הדם נוצרים ע"י שלושה אנטיגנים: אנטיגן-O הקצר והפשוט, וישנם אנטיגנים ארוכים יותר: אנטיגן -A , ואנטיגן-B.
אחד הכללים הראשונים בגנטיקה, היא שלכל גן (חוץ ממקרים יוצאי הדופן), יש עותק גן אחד שבא מהאב , ועותק גן אחד מהאם.
לכל עותק קוראים " אלל ".
לכולנו יש שני אללים לאנטיגנים A , B , O , ומסתבר שאם אנחנו יודעים מהם שני האללים אנחנו יכולים לדעת מה סוג הדם של האדם.

ככה זה נראה:

OO - (שני אנטיגנים)- האדם הוא בעל סוג דם - O .
AA ,AO - (שני אנטיגנים-A או אנטיגן- A ואנטיגן- O) - האדם הוא בעל סוג דם - A.
BB , BO - (שני אנטיגנים - B או אנטיגן - B ואנטיגן - O) - האדם הוא בעל סוג דם - B.
AB - (אנטיגן -A ואנטיגן -B ) - האדם הוא בעל סוג דם - AB.

חשוב לדעת מה סוג הדם בהקשר של תרומת דם , כי מנת דם מהסוג הלא נכון, עשויה לגרום למות המקבל.

כללי תרומת הדם:

בעלי סוג דם O - יכולים לקבל דם O בלבד, ולתרום לכולם (תורמים אוניברסלים).
בעלי סוג דם A - יכולים לקבל דם A ו- O, ולתרום ל - A , ו - AB.
בעלי סוג דם B - יכולים לקבל דם B , ו - O , ולתרום ל - B , ו- AB.
בעלי סוג דם AB - יכולים לקבל דם , O , A , B , AB , ולתרום רק ל - AB (מקבלים אוניברסלים).

ישנו סוג דם מיוחד ונדיר שניקרא: סוג דם בומביי, ואשר אינו נכלל בארבעת האפשרויות הללו.
סוג דם זה מגיע מהעיר בומביי בהודו שם התגלה לראשונה.
לאדם בעל סוג דם בומביי, אין אנטיגני A ואנטיגני B , ולכן פעם היה מקובל בטעות לחשוב שהם בעלי סוג דם O אבל לא כך.
מסתבר שבאנטיגן של בעלי סוג דם בומבי, אין אפילו את האנטיגן הפשוט של בעלי סוג דם O , אלא אנטיגן - בומביי.
לכן בעלי דם זה לא יכולים לקבל דם אפילו לא מבעלי סוג דם O , אלא רק מבעלי סוג דם בומביי.

קריאה מהנה

[claudine]

כרומוזומים

תאי הגוף מכילים אברונים רבים הממלאים תפקידים שונים. האברון הגדול ביותר המצוי גם בתא של צמחים וגם בתא של בעלי חיים הוא גרעין התא.

הגרעין הינו בעל שני תפקידים עיקריים:

1. פיקוח על כל פעולות חיים, ותיפקודו של התא.
2. העברת מידע תורשתי לתאים החדשים, ולדורות הבאים.

גרעין התא מכיל את החומר התורשתי המכונה DNA.
DNA מצוי בתוך גופיפים ארוכים וצרים המכונים כרומוזומים.
החומר התורשתי הוא חומר העובר בתורשה מההורים לצאצאים, ומכיל מידע-צופן-לתכונות שונות של יצורים.

מהם הכרומוזומים ומה הם תפקידם?

הכרומוזומים (ביוונית: כרומו=צבע, זומה=גוף, גופיפים בעלי צבע).
הם גופיפים הנצבעים בצבע חזק יחסית ליתר מרכיבי התא, ומכילים את החומר התורשתי.
בכרומוזומים הבודדים ניתן להבחין רק בעת התרבות התא(חלוקת התא לשני תאים).
במצב זה הכרומוזומים מפוזרים, והם מתבלטים לעין.
הכרומוזומים שונים זה מזה באורכם, בצורתם, ובהרכבם.
הכרומוזומים בגרעין התא מופיעים בזוגות.
בני הזוג מכונים כרומוזומים הומולוגים(הומו=שווה).
כל זוג כרומוזומים הומולוגים דומים זה לזה בהרכבם ובגודלם.
כל זוג כרומוזומים הומולוגים שונה מהאחר.
בכל תאי הגוף מצויים זוגות של כרומוזומים, מצב זה מכונה כ- N2.
בתאי המין(תא זרע ותא ביצית), בהן מצוי רק כרומוזום אחד מכל זוג כרומוזומים הומולוגים, מצב זה מסומן כ- N - .
בכל תאי הגוף של יצור מסוים יהיה אותו מספר כרומוזומים, רק בתאי המין יש חצי ממספר הכרומוזומים.
לדוגמא: תאי גוף האדם מכילים 46 כרומוזומים, מתוכם 22 זוגות הומולוגים סה"כ 44 ועוד 2 כרומוזומי מין.
תאי המין יכילו מחצית ממספר זה כלומר: 23 כרומוזומים.
הכרומוזומים בגרעין מפוזרים באופן אקראי, ואנם מסודרים לפי גודל וצורה, אך ניתן לבצע מספר פעולות בעת חלוקת התא, בהם נראים הכרומוזומים השונים בצורה ברוררה, וליצור תמונת כרומוזומם של התא(קריוטיפ) בה מסודרים הכרומוזומים בזוגות לפי גודלם וצורתם.
מספר הכרומוזומים בכל אחד מתאי הגוף הוא זוגי.
אין קשר בין גודל היצור ובין מספר הכרומוזומים המצויים בתאי גופו, שיכולים ליגרום שינויים ניכרים בתכונות התורשתיות של אותו יצור.
דוגמא לכך היא תסמונת דאון(מונגולואיד).
תסמונת דאון מופיעה בבני אדם אשר מכילים כרומוזום אחד נוסף בתאי הגוף.
מחלה זו היא תוצאה של תוספת כרומוזום אחד לזוג מ"ס 21, לכן לאדם בעל תסמונת דאון יהיו 47 כרומוזומים בתאי הגוף במקום 46.


חג שמח ושבת שלום

[SyCo!]

אני זוכר שלמדתי את זה בשיעורי ביולוגיה. נושא מאוד מעניין!

תודה רבה וחג שמח!

[claudine]

הפרעות שינה


מהי שינה?

זה מצב של חוסר הכרה טבעי, בו המוח מראה פעילות נמוכה לצורך תחזוקה של תפקודי הגוף הבסיסיים.

שינה הוא שינוי במצב ההכרה המתאפיין ב-

1. ירידה במודעות ובאינטראקציה עם הסביבה.
2. הפחתה במתח השרירים ובתנועתיות.
3.איבוד היכולת לבצע פעולות או התנהגות רצונית.

זהו תהליך טבעי הקיים בכל בעלי החיים, במידה כזו או אחרת. ככל שהמוח מפותח יותר, כך השינה חשובה והכרחית יותר. הגוף מפרש חוסר שינה כמצב סטרס, ולכן הוא מגיב בהתאם.

שינה נחשבת לאחד הדברים החשובים ביותר לאדם, על מנת להשאר בריא (גם בנפשו וגם בגופו).השינה מהווה זמן תחזוקה לגוף, ובמהלכה ניבנים חלבונים ומופרשים הורמונים, בינייהם הפרשת הורמון הגדילה שחשוב בין היתר להתחדשות רקמות וחילוף חומרים. השינה היא גם זמן לתחזוקה נפשית, המאפשרת לפרוק לחצים שונים ממהלך היום יום באמצאות החלומות, והיא משמשת גם מנוחה לאגירת אנרגיה.
כמות השינה לה אנו שקוקים משתנה מאדם לאדם, כשהממוצא נע בין 6-8 שעות שינה ביום, כי איכות השינה הינה גורם חשוב ביותר ביחס לתפקוד המוח בעירנות, הן בכל הנוגע לקשב וריכוז הן בנוגע לעבודה פיזית, או מנטלית, והן בנוגע ליכולת החשיבה והזיכרון.
שינה הוא מצרך הכרחי שבלעדיו הרבה מערכות יוצאות מאיזון.

אחד התפקידים של השינה הוא שנהיה עירניים, מרוכזים, ובעלי יכולת לתפקד במשך היום. כל אדם שלא ישן מספיק, או שלא ישן טוב, יסבול מבעיות ריכוז, בחשיבה, ובזיכרון, וכמובן שיחוש עייף במשך היום שלמחרת.


את הפרעות השינה נהוג לקטלג כיום ל-4 קבוצות עיקריות:


1.נדודי שינה (קושי להירדם)- NITIAL ISOMNIA.
2. יקיצות מרובות באמצע השינה - MIDDLE ISOMNIA.
3. התעוררות מוקדמת בבקרים, ואי יכולת להרדם שוב - TERMINAL ISOMNIA.
4. הפרעות בשעון הביולוגי - בתיזמון של השינה.

לידע כללי: יש לציין שיש עוד שתי הפרעות שינה מוכרות.

1. היפר סומניה - עודף שינה, עשויה להגרם, בין היתר עקב נרקולפסיה- NARCOLEPSIA-(מחלה המאויינת בהתקפי שינה), היא מחלה נוירולוגית המתבטא בכך שפשוט בלי שום התראה האדם מקבל התקף שינה, באמצע עמידה, הליכה, נהיגה נרדמים. זאת מחלה מסוכנת.
2. פארסומניה - מתבטאות בהפרעות בזמן השינה עצמה כגון: הרטבת לילה, דיבור או הליכה בשינה.


נדודי שינה - ISOMNIA



נדודי שינה היא השכיחה והגדולה ביותר. ממנה סובלים כאמור בממוצע 10%-15% מאיתנו, ובתוכה יש תת קבוצות.
שכיחות נדודי שינה עולים עם הגיל, אצל הקשישים, היא מגיעה ל- 40% ואף ל - 50%.
נשים סובלות יותר מגברים מנדודי שינה.
נדודי שינה יכולים להופיע בכל גיל, החל מתינוקות שמתקשים להירדם, וכלה בקשישים ששנתם קטועה ושטחית.
אינסומניה-נדודי שינה : היא אחת מהפרעות שינה קיימות. האדם אינו ישן שינה טובה, רצופה, מספקת ומרעננת.
חוסר שינה ממושך מוביל לתחלואה קשה ולעיתים רחוקות גם למוות, שיכול לנבוע מגורמים שונים כגון: אי יכולת לווסת את חום הגוף, זיהום עקב הפרעה בתיפקוד המערכת החיסונית, הפרעה במטבוליזים(חילוף חומרים) ועוד.
נדודי שינה גורמים לאנשים לירידה עצומה באיכות החיים, זה מקשה על החיים, מקשה על התיפקוד, אנשים לחוצים, מוטרדים, הם עייפים כל היום, הופכים עצבניים, רגוזים, וגם סובלים יותר מדלקות וממחלות. מכאן גם החשיבות העצומה שיש לטיפול בבעיה.
אצל אנשים עם חסך שינה גורם מהר מאוד לאיבוד קשר למציאות, לאחר מספר ימים ללא שינה, ניצפו מצבים של התנהגות חריגה, ודימיונות בדומה למצב פסיכוטי.
חוסר בשעות שינה מקושרת גם במצבים כגון: עודף משקל, מחלות לב, ואפילו סרטן.
נראה שלמוח יש צורך עז בחלימה. במצבים בהם מנעו לכמה לילות רק את שלב החלום (שלב תנועת העיניים המהירות שנת -REM), אותם אנשים נרדמו ונכנסו מיד לשלב החלום, ולעיתים אף התחילו להזות והיטשטש אצלם הגבול בין חלום למציאות.
הסבל הוא כה גדול, ולכן במקרים רבים פונים לתרופות הרגעה ושינה. ביחוד עצוב לראות אנשים צעירים המתמכרים לתרופות אלו, ולא מצליחים להרדם בלעדייהן. מי שלא חווה מעולם בעיות שינה, לא יכול להבין איזה סבל עוברים במצב הזה, ואיך זה משפיע על כל אורח החיים.
ההתייחסות הטיפולית תהיה שונה בהתאם לגורם.


הסיבות


קיים מגוון גדול של סיבות הגורמות לתופעה.
כגון: הרגלי שינה לא טובים(היגיינת שינה לקויה), רמת עוררות גבוהה-( אנשים לוקחים איתם למיטה את הטרדות והלחצים, ובמקום ללכת לישון הם מתחילים לעסוק בדאגות), מחלות -(דום נשימה, בעיות נשימה, אי ספיקת לב, שיעול, ועוד) הן סיבה לנדודי שינה, כמו גם שימוש בתרופות מסויימות, דיכאון וחרדה הם גורמים מובהקים, קופאין , סמים, אלכוהול עשויים בהחלט להוות גורם לנדודי שינה, שינויים- (שינויי מזג האוויר, שינוי בשיגרת החיים, שינוי מקום מגורים או עבודה), סביבת שינה לא נוחה או לא נעימה, ויש כאלה שיש להם פשוט נדודי שינה מולדים- מרכז השינה שלהם חלש, אצל אחרים הפחד מאי השינה גורם להם לא לישון.
אנשים שבעבר ישנו טוב ופתאום קרה משהו שגרם להם לא לישון טוב בתקופה מסויימת, הם מתחילים לפתח פחד שמא לא ירדמו, שהופך לנבואה המגשימה את עצמה, ולא מאפשרת להם להירדם.
יש קבוצה, בעיקר אצל הקשישים, שחסר להם הורמון השינה, בלוטת האצטרובל המפרישה את הורמון השינה מלטונין, לפעמים מסתיידת עם הגיל, ולא מפרישה את ההורמון.
קיימת עוד תת קבוצה מעניינת הנקראת "פסוידו נדודי שינה". - מדובר באנשים שבעצם ישנים טוב, אבל הם רק חושבים שהם לא ישנים טוב. זו בעיה של תפיסה לא נכונה של השינה, שכדי להתחיל להתמודד איתה צריכים קודם כל, להבין את מנגנון המחזורי של השינה.


מנגנון מחזורי השינה


השינה התיקנית בנויה ממחזורים, כאשר כל מחזור נמשך שעה-שעה וחצי. מתוך השעה וחצי ישנם 4-5 שלבים החוזרים על עצמם בתדירות משתנה

1. שלב השינה הראשון מכונה שנת NON REM - (ההרדמות, שבו העיניים נעצמות) המחולקת לארבעה שלבים, החל משינה קלה שהולכת ונעשת יותר ויותר עמוקה. שלב זה הוא ארוך מבין השלבים, והוא מאופיין בתנועות עיניים איטיות, הרפיית שרירים, שינוי בגלי המוח, וירידה בפעילות המוחית.
2. שלב השינה השני הוא שנת ה- REM - המכונה גם "שנת החלום" , מאחר וזהו שלב החלימה-(שינה שטחית, מעין שלב מעבר לשינה העמוקה, שבו השינה עדיין קלה) שלב זה קצר יחסית ומלווה בתנועות עיניים מהירות.
3-4. הם השלבים של השינה העמוקה המרעננת.
שני השלבים הראשונים יחד, משלימים מעגל שינה, מחזור כזה חוזר על עצמו במשך הלילה, שכולל 4-6 מעגלי שינה כאלה. היחס בין שני השלבים משתנה ככל שהלילה קרוב לסופו, שנת ה-REN הולכת ומתארכת.

לאחר כל מחזור שינה אנו מתעוררים, אם נחזור לתת- הקבוצה של "פסוידו נדודי שינה", נבין שזה נורמלי להתעורר כל שעה וחצי, אבל ההאנשים בתת קבוצה זו מתעוררים כל שעה שעה וחצי, ומסתכלים על השעון וחושבים שהם בעצם לא ישנו כל הלילה, אבל בפועל בין מחזור שינה לזה שבא אחריו, הם ישנו טוב, הם רק חושבים שהם לא ישנים.
אך הקבוצה השכיחה ביותר הם אנשים שרמת עירנותם גבוהה. זה לא שיש להם פגם ביכולת לישון, או פגם במרכז השינה, הפגם שלהם הוא במרכז העירות דווקא.
כשאנו הולכים לישון, מרכז השינה פעיל ומרכז העירות מדוכא. אנשים אלו כשם מוטרדים ולחוצים, מרכז השינה שלהם עובד כשורה, אך בו זמנית גם מרכז העירות שלהם עובד, ולא מאפשר להם להרדם. זהו מצב שאנו מכנים "רמת עוררות גבוהה".


איך נדע האם אנו סובלים מנדודי שינה?


אם יש לך קשיי הרדמות, התעוררויות מרובות במהלך הלילה עם קושי להירדם אחרי כל התעוררות, או שאתה מתעורר מוקדם בבוקר כלומר: קם בארבע, חמש בבוקר ונגמר לך הלילה, אתה סובל מנדודי שינה.
אנשים שישנים פחות משש שעות, משלמים מחיר קוגניטיבי, ריגשי, ופיזי, מאחר וקיימת ירידה בזיכרון, נטייה לשינויים במצב הרוח, והחלשות מערכת החיסון.

אנשים אמורים להירדם תוך רבע שעה-עשרים דקות מקסימום. מי שנרדם אחרי שעה ומעלה, סובל ללא ספק מקשיי הירדמות.

אבחנה


נדודי שינה מאבחנים במרפאת שינה. לא מדובר בהכרח על בדיקת שינה, הרבה פעמים מספיקה שיחה עם רופא, וניתוח של ההיסטוריה הרפואית כדי להגיע לאבחנה. במקרים בהם השיחה לא מספיקה לקביעת האבחנה, מבצעים בדיקות שינה במעבדה, וכיום ניצן לעשות זאת בבית.


הטיפול בנדודי שינה


הטיפול מורכב משלוש רמות:


1. בניית הרגלי שינה נכונים, שהרבה פעמים הם הסיבה לנדודי שינה.
2. הרפייה - שיטת ההרפייה יכולות מאד לעזור לטיפול בנדודי שינה, אלו כוללות: דימיון מודרך- ביו פידבק, יוגה, מדיטציה, היפנוזה, שיאצו, רפלקסולוגיה, הרפייה במוזיקה, באומנות, ועוד.
3. תרופות- כאשר השיטות לעיל לא הועילו, ניתן לעזור בתרופות שינה. בעבר הרפואה נימנעה מהמלצה על שימוש גורף בתרופות אלו, עקב תופעות של התרגלות ותלות, אך בהמשך פותחו תרופות חדישות יותר, עם זמן פעולה קצר יותר, ותופעות הלוואי פחותות. תרופות אלו בטוחות יותר לשימוש .
עד היום כל כדורי השינה התבססו על חיזוק מרכז השינה, ולגרום לאדם להירדם. לעיתים חיזוק יתר של מרכז השינה, מתבטא בתופעות לוואי כגון: הרגשת עייפות במהלך היום שאחרי וכ"ד.
לאחרונה פותחה תרופה במנגנון פעולה חדשני יותר שאיננו מתערב בתהליך השינה, אך מנסה לבטל את העוררות המוגברת, הגורמת לקשיי השינה.


הרגלי שינה נכונים


1. הכנסו לישון בערב, וצאו מהמיטה בבוקר בשעות קבועות, פחות או יותר(פלוס מינוס חצי שעה)- לא לשגע את השעון הביולוגי.
2. וותרו על הסיאסטה(מנוחת הצהריים) ועל תשנו בצהריים - דבר חשוב מאוד מאוד!. זו אחת הסיבות העיקריות לנדודי שינה . שינת הצהריים היא שינה איכותית וטובה, אך לעיתים קרובות גורמות לפגיעה ביכולת להירדם בלילה.
3. אל תשתו קופאין, או חומרים מעוררים בשעות הערב.
4. בצעו פעילות גופנית בין 4-5 שעות לפני השינה- (פעילות גופנית משחררת אדרנלין, ומעלה את טמפרטורת הגוף), כך שלא טוב לעשות פעילות גופנית סמוך לשינה.
5. אל תנסו לישון בכוח - זה מעצבן, ומרגיז, ומעלה את רמת האדרנלין, ומחמיר את אי היכולת להירדם.אם נכנסתם למיטה ולא הצלחתם להירדם, צאו מהמיטה, עשו משהו מרגיע, כמו קריאה למשל, ואז נסו שוב.
6. הסתירו את השעון - שעון בלילה גורם לנדודי שינה, זה מעצבן, מלחיץ ומפריע להירדם. לכן כוונו את השעון המעורר לשעה היעודה וסובבו אותו כך שלא תראו אותו מהמיטה.
7. פנו לעצמכם "זמן דאגות" - כדי לא לקחת איתכם את הדאגות למיטה, רצוי לשבת בשעות אחה"צ או הערב, ולרשום את כל המטלות והטרדות, כך שתכנסו למיטה נקיים מדרגה.
8. הקפידו על הדברים הבסיסיים - שהמיטה תהיה נוחה, שהטמפרטורה תהיה נעימה, שהחדר יהיה חשוך ושקט, וכ"ד.


קריאה מהנה

הודעה זו נערכה על ידי claudine: 22 אוקטובר 2008 - 14:55

[Dark_Meduza]

תודה רבה קלודין.
מידע מאוד שימושי.

[CrazySmuff]

היי קלודין,

מחר יש לי מבחן אז אין לי כל כך זמן לקרוא את כל המאמר אבל אני מאמין שאני אסיים לקרוא אותו מחר.
רציתי להודות לך על המאמר הזה והקודמים - הם מאוד מעניינים.

זה מאוד נחמד, מועיל ומעניין שאת ככה מסדרת לנו את כל החומר הזה, למשל על סוגי הדם, ומכינה אותו לקריאה מעניינת ומעשירה.

אחת הסיבות שאני כל כך אוהב את האשכול הזה הוא שהוא פינה של העשרה כללית בנושאי רפואה - נושא חשוב ומעניין.
בכל פעם אני יוצא מהאשכול הזה לאחר שלמדתי משהו חדש. זה כיף !

תודה !

[SyCo!]

לא מזמן עשיתי את הפרויקט שלי באנגלית לבגרות 5 יחידות, והנושא שבחרתי היה שינה. נושא מאוד מעניין וחשוב.

תודה רבה על המידע