Night_Hell

תיאוריה-מוסיקה

Recommended Posts

שלום,החלטתי לפתוח נושא חדש,תיאוריה.

קודם כל,תזרקו כל מה שעולה לכם לראש בנוגע לתיאוריה ואז נעשה קצת סדר :jockey:

 

תהנו,וזהירות. :boxing:

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

אמממ

זה כל הנושא של מאיפה המוזיקה התחילה, צליליפ שונים, סולמות ולא יודע מה עוד...

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

נכון חלקית,עוד רעיונות?

או מחר או היום בערב נתחיל ללמוד על הסולם המאז'ורי (ההתחלה של הכל).

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

עכשיו אני הולך להסביר לכם מעט על הבסיס של הבסיס.

בטח אתם שואלים את עצמכם:

 

- מהי בעצם התאוריה של המוזיקה ?

 

- למה בעצם צריך ללמוד את זה ?

 

התאוריה של המוזיקה היא מאגר ידע עצום שנאגר ע"י האנושות,במשך מאות שנים.

התאוריה מכילה בתוכה מידע אינטנסיבי על כל מה שאתה יכול לנגן.

זוהי לא חוקים של 'עשה' ו'אל תעשה',אלא המלצות שעובדות על האוזן בצורה בדוקה.

במשך השנים האדם שכלל את אומנות המוזיקה עד לרמה שבה אנו היום יודעים מה עושה לנו טוב מבחינה מוזיקלית, וגם מה עושה לנו רע.

למה צליל מסוים עושה לנו להרגיש שמחים/עצובים/מפוחדים וכו'?

 

זה דבר ברור לכולם שאפשר לנגן, ואפילו לנגן טוב מאוד, גם בלי לדעת את התאוריה.

אך בעיני לימוד תאוריה זהו אחד הכלים החשובים ביותר אם לא החשוב מכולם,

שמוזיקאי יכול לרכוש לעצמו.

למוסיקאים צריכה להיות שפה משותפת ביניהם,הם צריכים לתקשר בדרך מסויימת עם המוסיקה וזוהי דרך מצויינת.

כמובן ככה אפשר להתחיל בקלות,לנגן בקלות והכל לעשות בקלות רבה יותר.

 

הקדמה מאתר O-zen

 

- אז מהו בעצם הצעד הראשון בתאוריה ?

 

ישנם 12 תווים במוסיקה כפי שאנחנו מתייחסים אליה היום.

לכל תו יש שם.

 

המרחק בין תו לתו שבא אחריו, ולתו שבא לפניו נקרא חצי טון.

והמרחק הקטן ביותר אחרי חצי טון הוא טון שהוא בעצם מרחק של שני תווים.

התווים שהתאוריה מורכבת מהם הם :

 

C - C# - D - Eb - E - F - F# - G - G# - A - Bb - B

 

2keyboard.JPG

 

הסימן b - מסמן שהתו הוא בעצם קטן בחצי טון מהתו הטבעי.

הסימן # - מסמן שהתו הוא בעצם גדול בחצי טון מהתו הטבעי.

 

תווים עם סימן b ועם סימן #, הם בעצם הקלידים השחורים בפסנתר.

 

תווים בלי שום סימן, נקראים הצלילים הטבעיים והם הלבנים בפסנתר.

 

זה היה הצעד הראשון.

 

במוסיקה, סולם הוא רצף תווים בעל סדר ספציפי, בו יש מרווח בין כל זוג תווים, כאשר כל סולם הוא בעל "אופי" או "תחושה" מסוימת- כך למשל סולם הטונים השלמים גורם לתחושה של אין-סופיות או מתח, בעוד שהסולם המינורי לרוב מבטא עצב או רגש עמוק. עובדה זו מבהירה לנו את הסיבה לכך שסולמות אחדים יהיו נפוצים בז'אנר מוזיקלי מסוים אחד, בעוד שסולמות אחרים יהיו נפוצים בז'אנרים אחרים-לפי אופיים והתחושה אותם הם מקנים.

 

ונתחיל מהסולם הבסיסי והפשוט ביותר:

 

סולם מאז'ורי-Major:

 

solam%20major.JPG

 

סולם מז'ורי הוא אחד מהסולמות הדיאטוניים אשר מקורם במוזיקה מערבית.

הוא בנוי משמונה תווים על המרווחים הבאים מצליל היסוד (שנותן את שם הסולם): פרימה זכה, סקונדה גדולה, טרצה גדולה, קוורטה זכה, קווינטה זכה, סקסטה גדולה, ספטימה גדולה, ואוקטבה זכה (שהיא צליל היסוד רק גבוה יותר).

אפשר לקצר זאת בהופעת כל המרווחים הלא זכים בצורה גדולה. המאפיין העיקרי של הסולם המז'ורי לעומת המינורי הוא הטרצה הגדולה. מבחינה טכנית ניתן לראות את הסולם כבנוי מזוג טטרקורדים עוקבים שכל אחד בנוי כך: טון, טון, חצי-טון. אם מסתכלים בפסנתר על הסולם המז'ורי, ומתחילים מדו, אז כל הצלילים יהיו על הקלידים הלבנים: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי ודו.

 

לבניית סולם מזורי יש להתחיל מצליל הבסיס (לדוגמה דו) וככה להמשיך ברצף הבא:

טון,טון, חצי טון,טון, טון, טון, חצי טון

 

(דו מאז'ור):

 

23141keyboard.JPG

 

ואם צליל הבסיס לדוגמא הוא רה:

 

(רה מאז'ור):

 

re23141keyboard.JPG

 

וכך הלאה...

 

היסטורית הסולם המז'ורי התפרש כ"שמח", לעומת הסולם המינורי למשל, שהתפרש כ"עצוב".

 

כל תו בסולם נקרא "דרגה בסולם". אף על פי שהסולמות מרחבי העולם שונים בדרך כלל, גבהי התווים בכל סולם קשורים לרוב על פי כלל מתמטי.

 

מקווה שהפנמתם...

צפו להמשך בקרוב :)

נערך היום על-ידי Night_Hell

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

לא הבנתי משהו...

אם סולם מזורי בנוי כך: טון,טון, חצי טון,טון, טון, טון, חצי טון

ואמרת שהסולם נראה כך: C,D,E,F,G,A,B,C (כשהצליל הראשון הוא דו)

 

אז למה כשהסולם מתחיל ברה הוא נראה כך: D,E,F#,G,A,C#,B

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

בין E ל F אין תו שחור אז המרווח בינהם הוא חצי טון

ככה גם בין B ל C

נערך היום על-ידי gamer_446

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

סולם הוא אוקטבה בדיוק.

זה אומר שהסולם מתחיל מתו השורש,במקרה של השאלה שלך הוא רה ונגמר ברה.

סולם דו מאז'ור:

 

asfgh.JPG

 

המרחק מC ל#C הוא חצי טון,המרחק בין C לD הוא טון,המרחק בין C לEb

הוא טון וחצי המרחק בין C לE הוא 2 טון וכך הלאה...

 

במקרה של סולם דו מאז'ור המרחק בין D לE הוא טון מכיוון שביניהם יש את Eb והמרחק בין D לEb הוא חצי טון.

ואותו הדבר בסולם רה מאז'ור,שורש,טון,טון,חצי-טון,טון,טון,טון,חצי טון.

 

fsdf.JPG

 

מקווה שהבנת כיוון שאני מסביר לך את זה פה על רגל אחת...

:jockey:

 

--------------עריכה--------------------

בין E ל F אין תו שחור אז המרווח בינהם הוא חצי טון

ככה גם בין B ל C

ענית לפני :)

לחצתי על התגובה לפני שרשמת את זה ופירסמתי אחרי שרשמת

אתה יכול גם לעשות לפי מה שגיימר אמר,זה נכון,רק ביותר פשטות. B)

נערך היום על-ידי Night_Hell

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

אוקיי תודה, עכשיו הבנתי :)

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

טוב אז נמשיך...

 

אוקטבה:

 

במוזיקה, אוקטבה היא מרווח בין שני צלילים שתדירותו של האחד מהם היא חצי (או פי 2) מתדירותו של השני. מרווח זה שקול ל-6 טונים, (או 12 חצאי טונים, 12 צלילים) בין תו לאותו תו ברצף (במחזור) הבא. אוקטבה היא המושלמת מבין המרווחים המושלמים, שכן היא מהווה הרמוניה בין תו למופע זהה של עצמו. מבחינה פיזיקלית, כאמור, גובה הצליל של תו הגבוה באוקטבה מתו אחר הוא פי 2 בתדר, ולפיכך מתלכד עם כל תדרי הצד שלו ויוצר הרמוניה חזקה עימו.

 

מקור השם "אוקטבה" הוא במספר שמונה, ובמוזיקה המערבית אוקטבה אכן מציינת מרווח בן שמונה תווים (למשל, מדו אחד לדו הבא אחריו: דו-רה-מי-פה-סול-לה-סי-דו).

 

האוקטבה שייכת לקבוצת המרווחים הזכים, ואיתה גם הפרימה, הקוורטה והקווינטה.

 

תווים:

 

תו מוזיקלי הוא סימן גרפי המסמן את גובה הצליל המוסכם המשויך לו, ומשכו. גובה צליל הינו התדר של גל הקול שמפיק הכלי המוזיקלי. תו הינו היחידה הבסיסית ביותר של המוזיקה.

 

למרות שבטבע אין סוף לגבהי הצלילים, ישנם רק 12 שמות צלילים שונים במוזיקה המערבית:

 

7 "רגילים":

דו: מסומן גם באות C. תדרו 262 הרץ.

רה: מסומן גם באות D. תדרו 294 הרץ.

מי: מסומן גם באות E. תדרו 330 הרץ.

פה: מסומן גם באות F. תדרו 349 הרץ.

סול: מסומן גם באות G. תדרו 392 הרץ.

לה: מסומן גם באות A. תדרו 440 הרץ.

סי: מסומן גם באות B. תדרו 495 הרץ.

 

(אין צורך להסביר כיצד הגעתי לתוצאה,זהו חישוב שסתם יסבך אתכם)

 

5 "דיאזים":

דו דיאז = רה במול,

רה דיאז = מי במול,

פה דיאז = סול במול,

סול דיאז = לה במול,

לה דיאז = סי במול, על-פי המודל של הפסנתר.

 

כל 12 צלילים אלה מרכיבים את האוקטבה המערבית.

 

הסימנית # (דיאז) מורה לנגן את התו יותר גבוה בחצי טון מאשר התו הנתון.

 

הסימנית b (במול) מורה לנגן את התו יותר נמוך בחצי טון מאשר התו הנתון.

 

הסימנית x (דיאז כפול) מרוה לנגן את התו יותר גבוה בטון שלם מאשר התו הנתון.

 

הסימנית bb (במול כפול) מורה לנגן את התו יותר נמוך בטון שלם מאשר התו הנתון.

 

כאשר ייראה דיאז או במול בתיבה מוזיקלית מסויימת, כל תו זהה שיבוא לאחר מכן באותה התיבה יהיה גם הוא במול או דיאז בהתאמה, גם אם לא כתוב לידו הסימן. על-מנת לבטל דיאז או במול באותה התיבה, ישתמש במלחין בסימן "בקאר". על כיצד לבטל דיאז כפול או במול כפול אין הסכמה גורפת: יש שייכתבו סימן של דיאז רגיל ולידו סימן של בקאר, ובכך יבטלו חצי עלייה בדיאז הכפול, ויש שייכתבו שני סימני בקאר על מנת לבטל את הדיאז או הבמול הכפול, ויש שייכתבו סימן בקאר אחד על מנת לבטל את הדיאז או הבמול הכפול.

 

נהוג לחשוב שרק הקלידים השחורים בפסנתר ייכתבו כדיאזים, אך זוהי גישה שגויה: לדוגמה, בסולם המוזיקלי "דו דיאז מז'ור", התו פה לא ייכתב בתור פה, אלא בתור מי דיאז.

 

לכל תו דיאזי ניתן לקרוא בכמה צורות: לדוגמה, התווים "דו דיאז" ו-"רה במול" הם, במוזיקה המערבית המודרנית, אותו התו. אותו הדבר על "רה דיאז" ו-"מי במול", על "סול דיאז" ו-"לה במול" וכן הלאה.

 

 

תגידו אם הכל מובן כמו שצריך :)

נערך היום על-ידי Night_Hell

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

לא הבנתי כל כך את החלק של הדיאז ומול הכפולים...

אחרי שמופיע הסימן שלהם, אז מה קורה?

 

אם אפשר גם בצורה ציורית זה יהיה קצת יותר טוב :)

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

נסביר ע"י דוגמא : דו. מעלים בחצי טון - מקבלים דו דיאז. מעלים בעוד חצי טון - נקבל דו דיאז כפול ( כתוב כך דו X ) - אנחנו שומעים רה אבל מבחינה תאורטית זה איננו רה - רק צירוף מקרים.

 

במול אותו הסיפור רק הורדה של חצי טון.

 

בד"כ סולמות של כפולים יכולים להופיע לאחר שעשית טרנספוזיציה ליצירה שיש בה כמה תפקידים שכתובים בסולמות שונים לכלים שונים.

 

אף אדם שפוי בדעתו לא יכתוב בסולם של 17 דיאזים.

 

בנוסף ישנה טכניקה ומלמדים את זה בקורסים של תאוריה - להעביר יצירה מסולם מורכב ( נגיד בדיאזים ) לסולם מקביל ( שומעים את אותם צלילים ) אבל מקבלים הרבה פחות סימנים.

 

תמיד אפשר למצוא דרך להימנע מהצורך בכפולים. בכל זאת, טוב לדעת על קיומם ולפעמים נתקלים בזה בפרטיטורות מורכבות.

 

אני יוסיף תמונות בהמשך פשוט לא היה לי זמן.. :)

 

* האם יש שאלות נוספות לפני שאני ממשיך? :)

נערך היום על-ידי Night_Hell

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

אמממ

עדיין לא כל כך הבנתי את היעוד שלהם, ואת החלק הזה:

כאשר ייראה דיאז או במול בתיבה מוזיקלית מסויימת, כל תו זהה שיבוא לאחר מכן באותה התיבה יהיה גם הוא במול או דיאז בהתאמה, גם אם לא כתוב לידו הסימן.

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
אמממ

עדיין לא כל כך הבנתי את היעוד שלהם, ואת החלק הזה:

 

 

כאשר ייראה דיאז או במול בתיבה מוזיקלית מסויימת, כל תו זהה שיבוא לאחר מכן באותה התיבה יהיה גם הוא במול או דיאז בהתאמה, גם אם לא כתוב לידו הסימן.

 

1. אין להם יעוד מסויים,זה פשוט ככה לפי התיאוריה,העניין הוא שאם אני יסביר לך אתה תסתבך עוד יותר,פשוט תתייחס אל זה כך...

 

2. זאת אומרת שאם בתיבה מסויימת יש לך דו דיאז,אז אם יהיה לך אותו תו זהה בתיבה זה יהיה דיאז,אותו דבר לבמול. :)

 

שאלות נוספות? :)

 

אם לא אני עובר להסבר נוסף B)

נערך היום על-ידי Night_Hell

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

עוד דבר אחד...

 

מה זה תיבה? :mellow::huh::unsure::blink::sweatdrop::blush:

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

תיבה מוזיקלית היא תבנית מסוימת של ספירה שחוזרת על עצמה.

 

כל מנגינה ויצירה מחולקים לתיבות. בכל תיבה ביצירה מסוימת חייב להיות משקל שווה, למשל, אם תיבה בעלת ארבעה רבעים, כלומר שלם, אורכה חייב להיות בסך הכול שלם. בין כל תיבה מפריד קו אנכי.

 

Tbar.jpg

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

טוב התחלתי לכתוב את זה לפני שעה ומשהו אבל לא יכולתי לפרסם עד שידעתי שאתם מבינים הכל ואין שאלות נוספות..

 

כמובן הסברתי שסולם מאז'ורי הוא חלק מהסולמות הדיאטונים אבל שכחתי הסברתי מה זה סולם דיאטוני :)

 

סולם דיאטוני:

 

סולם דיאטוני הינו סולם המשתמש רק בחלק מהתוים האפשריים במוזיקה המערבית (לרוב בשבעה מתוך השנים-עשר), ובנוי עפ"י תבנית מסוימת של מרווחים. כאלה הם הסולם המז'ורי והסולם המינורי, וכן המודוסים השונים. הסולם הדיאטוני הוא הסולם הטבעי ביותר שנשמע לאוזן, כפי שאנחנו מכירים.

 

מרווחים:

 

בתאוריית המוסיקה מרווח הוא ההבדל (כיחס או הפרש לוגריתמי) בגובה בין שני תווים. ניתן לסמן מרווחים לפי היחס בין גובהם או לפי ההפרש במיקומם על הסולם הדיאטוני כפי שנעשה במוזיקה טונאלית. במוזיקה לא טונאלית ישנן שיטות רבות אחרות.

 

מרווחים ניתן לתאר כצרים או רחבים, קטנים או גדולים, קונסוננטים או דיסוננטים, יציבים ומותחים, חלשים וחזקים, פשוטים ומורכבים, אופקיים (מלודיים) (וכך כקפיצות או צעדים) או מאונכים (הרמוניים). מרווחים קטנים מאוקטבה נקראים פשוטים ואילו גדולים ממנה נקראים מורכבים (למשל עשירית מוכרת כשלישית מורכבת). בשיטה הטונאלית, לכל מרווח יש מספר "גרסאות" - זך או מינור ומאז'ור וכן מוגדל או מוקטן - שההבדל ביניהם הוא המרחק המדויק בין התווים, בפועל כל גרסה מרוחקת חצי טון מהשנייה.

 

סוגי מרווחים:

 

מרווח זך:

 

בתאוריית המוזיקה, מרווח זך הוא מרווח שנעים לאוזן לשמוע אותו, והוא מרווח "צלול". המרווחים הזכים שקיימים במוזיקה הם הפרימה, הקוורטה, הקווינטה, והאוקטבה. המיתרים של כלי המיתר, מכוונים לפי המרווחים הזכים, משום שאת המרווח הזך צריך לכוון במדוייק. המרווחים הזכים תמיד צריכים להיות מדוייקים, לא כמו שאר המרווחים.

 

מרווח קונסוננט:

 

בתאוריית המוזיקה, מרווח קונסוננט הוא מרווח שלא צורם לאוזן, אך יש בו "חיכוך" מסוים. המרווחים הקונסוננטים שקיימים במוזיקה הם הטרצה, והסקסטה שבדיוק הפוכה מן הטרצה. שני המרווחים הקונסוננטים הללו, משתלבים באקורדים ויוצרים את ההרמוניה. המרווחים הללו מופיעים בכל יצירה, ובכל אקורד שקיים. בניגוד לכך, שאסור לעשות מרווחים זכים מקבילים, מותר לעשות מרווחים קונסוננטים במקביל, ואף עושים זאת בהרבה יצירות.

 

מרווח דיסוננטי:

 

בתאוריית המוזיקה, מרווח דיסוננטי הוא מרווח שצורם לאוזן ו"מתנגש" עם צליל אחר. המרווחים הדיסוננטיים שקיימים במוזיקה הם הסקונדה, הטריטון והספטימה. כשדיסוננט מופיע ביצירה הוא נדרש להיפתר, בדרך כלל אל הצליל שמתחתיו, בהתאם לחוקי הולכת הקולות.

 

 

ובקרוב נגיע לשלב הבא,הנקרא הרמוניה (וכמובן האקורדים :) )

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
בכל תיבה ביצירה מסוימת חייב להיות משקל שווה, למשל, אם תיבה בעלת ארבעה רבעים, כלומר שלם, אורכה חייב להיות בסך הכול שלם.

אז אתה מתכוון שצריך שיהיה מספר זוגי של צלילים?

 

ולא כל כך הבנתי את המרווח הקונסוננט ולא את המרווח דיסוננטי

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
בכל תיבה ביצירה מסוימת חייב להיות משקל שווה, למשל, אם תיבה בעלת ארבעה רבעים, כלומר שלם, אורכה חייב להיות בסך הכול שלם.

 

 

אז אתה מתכוון שצריך שיהיה מספר זוגי של צלילים?

 

ולא כל כך הבנתי את המרווח הקונסוננט ולא את המרווח דיסוננטי

 

1. לא בהכרח,מכיוון שתיבה מחולקת ל4 רבעים,אבל יכול להיות שבין רבע לרבע שאחריו יש שמינית :)

נניח וזאת תיבה של 4 רבעים:

 

Teiva4.JPG

 

אז יש לך 4 רבעים בתיבה,אבל בתוך תיבה תסכים שאם אתה יש לך שלם (התיבה עצמה)אתה יכול לחלק אותה,ל2 חצאים,ל2 רבעים,ל8 שמיניות וכו'..

יש מיקרים בהם אתה יכול לשבור את הרצף(ברייק)ולשים בין רבע לרבע שמינית כמו בדוגמא הבאה:

 

Teiva5.JPG

 

2. בהמשך אני יסביר מזה טרצה,סקונדה וכו'...

 

מובן? :)

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

כלומר כל עוד אני שומר על איזון של שלם, כמו 4 שמיניות, 4 שש עשרה מאיות ורבע אחד, אז זה יוצר לי תיבה?

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

כל עוד יש לך את הקצב המאוזן של המטרונום(4 רבעים ב1)אין ספק שתיבה אחת יכולים להיות לך 3 16/1,עוד 2 שמיניות ורבע..(זאת סתם הייתה דוגמא :) )

כמובן שאתה יכול גם להחסיר ביטים(אחד מהרבעים) נגיד שיהיה במקום 4 רבעים 3

אבל כמובן אם אתה מתחיל רק לנגן אז תנגן מוסיקה פשוט של 4 רבעים בתיבה B)

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

ואני ממשיך:

 

עד עכשיו הבנו המרווחים מתחלקים לשלוש קבוצות:

 

מרווחים זכים - מרווחים "טהורים" וצלולים

מרווחים קונסוננטים - מרווחים שלא צורמים

מרווחים דיסוננטים - מרווחים צורמים

 

פרימה זה המרווח הראשון, שהוא מרווח בין תו לאותו התו. פרימה נחשבת למרווח זך

 

סקונדה זה המרווח השני, שבא מהמילה second. המרווח סקונדה הוא מרווח בין 2 צלילים, כמו בין דו לרה. הסקונדה מתחלקת לשני סוגים-סקונדה קטנה, שהיא מרווח של חצי טון בין צליל לצליל, לבין סקונדה גדולה, שהיא מרווח של טון שלם. סקונדה נחשבת למרווח דיסוננט

 

טרצה זה המרווח השלישי. המרווח טרצה הוא מרווח של 3 צלילים, כמו בין דו למי. טרצה נחשבת למרווח קונסוננט

 

קוורטה זה המרווח הרביעי. המרווח קוורטה הוא מרווח של 4 צלילים, כמו בין דו לפה. קוורטה נחשבת למרווח זך

 

טריטון זה מרווח מיוחד, שצורם לאוזניים באופן מיוחד. טריטון בא מהמילה three באנגלית, כי טריטון זה מרווח של 3 טון. המרווח טריטון לא שייך לקבוצת המרווחים הדיסוננטים, משום שצורם באופן מיוחד.

 

קווינטה זה המרווח החמישי. המרווח קווינטה הוא מרווח של 5 צלילים, כמו בין דו לסול. קווינטה נחשבת למרווח זך

 

סקסטה זה המרווח השישי, שבא מהמילה Six. המרווח סקסטה הוא מרווח של 6 צלילים, כמו בין דו ללה. סקסטה נחשבת למרווח קונסוננט

 

ספטימה זה המרווח השביעי. המרווח ספטימה הוא מרווח של 7 צלילים, כמו בין דו לסי. ספטימה נחשבת למרווח דיסוננט

 

אוקטבה זה המרווח השמיני. מרווח אוקטבה הוא מרווח של 8 צלילים, כמו בין דו, לדו. אוקטבה נחשבת למרווח זך.

 

פרימה:

 

פרימה, הוא המרווח הראשון בין המרווחים המוזיקלים. מרווח של אפס צלילים. יש שני סוגי פרימה:

 

פרימה זכה שמרווחה הוא אפס טון, הנשארת באותו תו, כמו בין דו לדו. זהו מרווח זך. פרימה זכה נקראת גם אוניסון.

פרימה מוגדלת שמרווחה הוא חצי טון, כמו בין דו לדו דיאז או כמו בין רה לרה דיאז. זהו מרווח דיסוננט.

המרווח המשלים (או ה"הופכי") של פרימה הוא האוקטבה, שגם היא מרווח זך.

 

סקונדה:

 

סקונדה היא ההמרווח המוזיקלי השני (מלטינית secunda, שנייה). היא מציינת מרחק של שני צלילים.

מאחר שהסולם הדיאטוני איננו סימטרי (המרווח בין דרגות סמוכות יכול להיות טון או חצי טון), קיימים שני סוגים של סקונדה:

 

סקונדה קטנה - שמרווחה הוא של חצי טון, כמו בין דו לרה במול.

 

סקונדה גדולה - שמרווחה הוא של טון אחד, כמו בין דו לרה.

מלבד שני סוגי הסקונדה המקובלים, קיימים עוד שני סוגים של סקונדה:

 

סקונדה מוקטנת - שמרווחה הוא אפס טון, כמו בין סי לדו במול.

סקונדה מוגדלת - שמרווחה הוא טון וחצי, כמו בין דו לרה דיאז.

המרווח המשלים (או ה"הופכי") של סקונדה הוא הספטימה, שגם היא מרווח דיסוננט.

 

טרצה:

 

טרצה היא המרווח המוזיקלי השלישי (מאיטלקית terza, שלישית).היא מציינת מרחק של שלושה צלילים.

מאחר שהסולם הדיאטוני איננו סימטרי (המרווח בין דרגות סמוכות יכול להיות טון או חצי טון), קיימים שני סוגים של טרצה:

 

טרצה קטנה - שמרווחה הוא של טון וחצי, כמו בין דו למי במול. טרצה קטנה טהורה נשמעת בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם 5:6.

 

טרצה גדולה - שמרווחה הוא של שני טונים, כמו בין דו למי. טרצה גדולה טהורה נשמעת בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם 4:5.

 

 

את כיוון הטרצות ניתן לעשות בכלי קשת ובכלי נשיפה, אך לא בפסנתר ובכלי המקלדת האחרים, משום שכיוון כלי המקלדת הוא משווה: בין כל תו יש חצי טון בדיוק.

 

רצף של טרצה גדולה, ולאחר מכן טרצה קטנה, יוצרת אקורד מז'ורי.

 

רצף של טרצה קטנה, ולאחר מכן טרצה גדולה יוצרת אקורד מינורי.

 

מלבד שני סוגי הטרצה המקובלים, קיימים עוד שני סוגים של טרצה:

 

טרצה מוקטנת שמרווחה הוא של טון אחד, כמו בין סי לרה במול.

 

טרצה מוגדלת שמרווחה הוא של שניים וחצי טונים, כמו בין דו למי דיאז.

המרווח המשלים (או ה"הופכי") של הטרצה הוא הסקסטה, שגם היא מרווח קונסוננטי.

 

קוורטה:

 

קוורטה היא המרווח המוזיקלי הרביעי (מאיטלקית Quarta, רביעית). היא מציינת מרחק בין ארבעה צלילים. קוורטה טהורה נשמעת בין שני צלילים שיחס התדירויות ביניהם הוא 3:4.

הקוורטה היא מרווח זך, ולכן יש רק סוג קוורטה אחד:

 

קוורטה זכה שמרווחה הוא של שני טון וחצי, כמו בין דו לפה.

כמו שאר המרווחים, יש עוד שני סוגים של קוורטה:

 

קוורטה מוקטנת - שמרווחה הוא של שני טון, כמו בין דו לפה במול.

קוורטה מוגדלת - שמרווחה הוא של שלושה טון, כמו בין דו לפה דיאז. מרווח זה שווה לטריטון.

המרווח המשלים (או ה"הופכי") של הקוורטה הוא הקווינטה, שגם היא מרווח זך.

 

טריטון:

 

טריטון (tritonos, שלושה טונים) הוא מרווח בן שלושה טונים. הטריטון יכול להופיע בתווים בשתי צורות אנהרמוניות:

 

קוורטה מוגדלת (לדוגמה, דו-פה דיאז)

 

קווינטה מוקטנת (לדוגמה, דו-סול במול).

הטריטון נחשב בימי הביניים המאוחרים וברנסנס למרווח שטני, והיה ידוע כ-disbolus in musica (השטן במוסיקה). פוקס, בחיבורו הידוע מ-1725 Gradus ad Parnassum (המדרגות להר פרנסוס משכן המוזות), עדיין ממליץ כנגד כתיבה בה יש מרווח מלודי של טריטון בין שני תווים סמוכים.

 

הטריטון מצוי באופן טבעי בכל אקורד מזו'רי עם דרגה שביעית, וכן באקורד חצי-מוקטן (אקורד "טריסטאן").

 

הטריטון לא שייך למרווחים דיסוננטים, משום שהוא צורם באופן מיוחד, ולא שייך לקבוצת מרווחים אחרת.

 

קווינטה:

 

קווינטה ( היא המרווח המוזיקלי החמישי (מלטינית quinta, חמישית). היא מציינת מרחק בן חמישה צלילים. קווינטה נשמעת בין שני צלילים שהתדירויות שלהם ביחס 3:2. הקווינטה היא הצליל העילי השני, אחרי אוקטבה.

 

הקווינטה היא מרווח זך, ולכן יש רק סוג קווינטה אחד:

 

קווינטה זכה - שמרווחה הוא שלוש וחצי טונים, כמו בין דו לסול.

לפי הקווינטה מכוונים את צלילם של כלי הקשת, משום שהוא מרווח זך ומדוייק.

 

כמו שאר המרווחים, יש עוד שני סוגים של קווינטה:

 

קווינטה מוקטנת - שמרווחה הוא של שלוש טון, כמו בין דו לסול במול. מרווח זה שווה לטריטון.

קווינטה מוגדלת - שמרווחה הוא של ארבע טונים, כמו בין דו לסול דיאז.

המרווח המשלים (או ה"הופכי") של הקווינטה הוא הקוורטה, שגם היא מרווח זך.

 

סקסטה:

 

ערך זה עוסק במרווח מוזיקל.

 

סקסטה היא המרווח המוזיקלי השישי (מלטינית sexta, שישית). היא מציינת מרחק בין שישה צלילים עוקבים בסולם הדיאטוני.

 

מאחר שהסולם הדיאטוני איננו סימטרי (המרווח בין דרגות סמוכות יכול להיות טון או חצי טון), קיימים שני סוגים של סקסטה:

 

סקסטה קטנה - שמרווחה הוא של ארבעה טונים, כמו בין דו ללה במול.

 

סקסטה גדולה - שמרווחה הוא של ארבעה וחצי טון, כמו בין דו ללה.

מלבד שני סוגי הסקסטה המקובלים, קיימים עוד שני סוגי סקסטות:

 

סקסטה מוקטנת, שמרווחה הוא של שלוש וחצי טון, כמו בין סי לסול במול

 

סקסטה מוגדלת, שמרווחה הוא של חמישה טון, כמו בין דו ללה דיאז.

המרווח המשלים (או ה"הופכי") לסקסטה הוא טרצה, שגם היא מרווח קונסוננטי.

 

ספטימה:

 

ספטימה היא המרווח המוזיקלי השביעי (מלטינית Sept, שביעי). היא מציינת מרחק של שבעה צלילים.

מאחר שהסולם הדיאטוני איננו סימטרי (המרווח בין דרגות סמוכות יכול להיות טון או חצי טון), קיימים שני סוגים של ספטימה:

 

ספטימה קטנה - שמרווחה הוא של חמישה טון, כמו בין דו לסי במול.

 

ספטימה גדולה - שמרווחה הוא של חמשה וחצי טון, כמו בין דו לסי.

מלבד שני סוגי הספטימה המקובלים, קיימים עוד שני סוגי ספטימה:

 

ספטימה מגודלת - שמרווחה הוא של ששה טון, כמו בין דו לסי דיאז

 

ספטימה מוקטנת - שמרווחה הוא של ארבעה וחצי טון, כמו בין סול לפה במול

המרווח המשלים (או ה"הופכי") של ספטימה הוא הסקונדה, שגם היא מרווח דיסוננט.

 

ואחרון חביב,בדיוק כמו שהסברתי קודם:

 

אוקטבה:

 

במוזיקה, אוקטבה היא מרווח בין שני צלילים שתדירותו של האחד מהם היא חצי (או פי 2) מתדירותו של השני. מרווח זה שקול ל-6 טונים, (או 12 חצאי טונים, 12 צלילים) בין תו לאותו תו ברצף (במחזור) הבא. אוקטבה היא המושלמת מבין המרווחים המושלמים, שכן היא מהווה הרמוניה בין תו למופע זהה של עצמו. מבחינה פיזיקלית, כאמור, גובה הצליל של תו הגבוה באוקטבה מתו אחר הוא פי 2 בתדר, ולפיכך מתלכד עם כל תדרי הצד שלו ויוצר הרמוניה חזקה עימו.

 

מקור השם "אוקטבה" הוא במספר שמונה, ובמוזיקה המערבית אוקטבה אכן מציינת מרווח בן שמונה תווים (למשל, מדו אחד לדו הבא אחריו: דו-רה-מי-פה-סול-לה-סי-דו).

 

בקרוב הרמוניות ואקורדים :)

נערך היום על-ידי Night_Hell

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

אחי אחלה הסברים(אני יקרא אחר כך) אבל איך כל זה קשור ליצירת מוזיקה אלקטרונית

כאילו תראנסים/ האוסים וכל אלה...?

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

שאלה קטנה...

מזתומרת היחס בין הצלילים, או יותר נכון לומר תדירויות?

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

בפיזיקה, תדירות (מסומנת ב-f) היא מספר המחזורים (או הסיבובים) ליחידת זמן, שמבצע גוף בתנועתו (נמדדת בהרץ במערכת SI).

לתדירות ערך הופכי לזה של זמן המחזור (T), הזמן שלוקח לגוף להשלים מחזור (או סיבוב), ולכן ההגדרה הפורמאלית לתדר היא: eee447e2c979074378240074dcc67f07.png

כש-ω (אומגה) היא מהירותו הזויתית (נמדדת ברדיאנים ב-SI). אומגה נקראת גם תדירות זוויתית, והיא מאוד שימושית בחישובים פיזיקליים, אפילו יותר מהגודל f.

 

התדר תפס מקום מכובד מאוד באלקטרוניקה ותקשורת, וזאת מכיון שניתן לתאר כל מערכת בשני מישורים:

 

מישור הזמן - חקירת התנהגות המערכת כתלות בזמן. מישור הזמן הוא טבעי לנו מכיוון שאנו חיים בו.

מישור התדר - ניתן להגדיר התנהגות של כל מערכת (סיבתית בלתי-תלויה בזמן), כתגובה שלה לכניסות שיש להם תדרים שונים. במישור התדר ניתן לתאר כל מערכת כסכום התנהגויות התדר שלה, בעוד שבמישור הזמן נדרשים לבצע פעולה מתמטית מסובכת (קונבולוציה).

מסיבה זו, קל לתאר מערכות במישור התדר, ולכן עובדים בדרך כלל במישור זה. המעבר ממישור הזמן למישור התדר מתבצע על ידי פעולה מתמטית שנקראת התמרת פורייה.

 

אף כי המילים "תדר" ו"תדירות" שקולות במשמעותן, בתחומים מדעיים שונים נהוג להשתמש במילים שונות. בתחומי אלקטרוניקה והתקשורת נהוג להשתמש במונח תדר, אך בפיזיקה נהוג להשתמש במונח תדירות.

 

לתדירות יש גם חשיבות פיזיקלית:

 

תהודה - תופעה בה מערכת רוטטת מגיבה רק לתדירויות מסוימות.

אנרגיה - הפיזיקאי אלברט איינשטיין גילה שגל אור הוא בעצם אוסף של פוטונים, כאשר כל פוטון נושא מנת אנרגיה המתכונתית לתדירותו: . כמו כן, התדירות עוברת טרנספורמציית לורנץ בדיוק כמו האנרגיה.

 

* טרנספורמציות לורנץ הן טרנספורמציות לינאריות בין מערכות ייחוס המראות כיצד משתנים הזמן והמרחב כאשר עוברים ממערכת ייחוס אחת למערכת ייחוס אינרציאלית הנעה יחסית אליה במהירות קבועה בקו ישר. את טרנספורמצית לורנץ אפשר להסיק מעקרונות היסוד (הפוסטולטים) של תורת היחסות הפרטית, ואכן - טרנספורמציות לורנץ הן כלי מרכזי בביצוע חישובים במסגרת תורה זו.

 

הגדרת האנרגיה שהצגתי כאן לקוחה מאתר בית הספר שלי,כמובן אני לומד פיזיקה,פשוט לא יכולתי להגדיר את הסעיף נ"ל טוב יותר.

 

שאלות נוספות? :boxing:

נערך היום על-ידי Night_Hell

שתף אשכול


קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים

התחבר או הרשם על מנת להגיב.

עליך להיות משתמש רשום על מנת להגיב

צור חשבון

צור חשבון חדש בקהילה בקלי קלות.

רישום חשבון חדש

התחבר

משתמש קיים? התחבר.

התחבר עכשיו

  • צופים לאחרונה   0 משתמשים

    אין משתמשים רשומים שצופים בדף זה.